גזר דין בתיק ת"פ 22573-11-11

רקע

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר וגרימת נזק במזיד לכלי רכב.          
   הנאשם כפר באשמה ונשמעו הוכחות בתיק.        
   ביום 9.11.12 ניתנה הכרעת הדין בה הורשע הנאשם רק בעבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 274 (1) + 25 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק") ובעבירה של חבלה במזיד ברכב בניגוד לסעיף 413 ה' לחוק הנ"ל.
2. כעולה מהכרעת הדין, זוכה הנאשם מחמת הספק מהעבירה הראשונה כרונולוגית והחמורה שבכתב האישום, של תקיפת שוטרים, שהכוונה לדחיפת השוטר סויסה ומכה בראשו באגרוף. בית המשפט קבע בהכרעת הדין כי מדובר היה באירוע קצר, שבדיעבד קשה להכריע מי מהצדדים החל באלימות. בשלב זה הנאשם לא נעצר אלא רק עוכב לחיפוש, השוטר שוורץ ערך עליו את החיפוש, אולם לפתע הצטרף השוטר סויסה, העימות הפיסי החל עימו. הדבר העלה תמיהה, מדוע יתקוף הנאשם את סויסה ולא את שוורץ.            
   בית המשפט התרשם, כי יש ספק אם היה הכרח שסויסה יגיע למקום לסייע לשוורץ ויתפוס בכוח את הנאשם. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי לא הוכח שמדובר באלימות בוטה ומכוונת מצד הנאשם כלפי סויסה, החורגת מהסביר לשם השתחררות מהשוטר, שפעל כלפיו בכוח.
   מנגד, הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון תקיפת שוטרים ובעבירה של גרימת נזק לרכוש במזיד, בכך שלאחר ניתוק המגע מהשוטרים, הוא השליך אבן אחת לעבר השוטרים, וכשהשוטרים שעטו עם הרכב לכיוונו, הוא השליך אבן גם על הניידת ששברה את השמשה.

טיעוני הצדדים

3. המאשימה התייחסה בטיעוניה לעונש לחומרה היתירה שיש לעבירות של תקיפת שוטרים. המאשימה ציינה כי בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, נקבע מעמד בכורה לעקרון ההלימה, ויש לקבוע את העונש ההולם על פי הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, בהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. בתי המשפט קבעו לא אחת כי עבירות של תקיפת שוטרים הינן עבירות חמורות, מעבר לעבירות אלימות אחרות, ולכן, הערך המוגן מחייב מתחם ענישה חמור של ענישה מוחשית ובלתי מתפשרת.
   המאשימה ביקשה להתבסס על רע"פ 1922/11 יניב רחמימוב נ' מדינת ישראל (17.3.2011), ועל רע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל, (2.8.2010), בשניהם קבע כב' השופט ג'ובראן, כי יש להוקיע ולהעניש בחומרה, מעשים בהם אדם נוקט באלימות ופוגע באנשי ציבור, משום שמעשים אלה מערערים את המוסכמות הבסיסיות של חברה דמוקרטית וכל פגיעה כזו צריכה להיתקל "בקיר ברזל של אפס סובלנות".         
   עוד התבססה המאשימה על גזר הדין בת"פ (מח' ב"ש) 8322/09 מדינת ישראל נ' פייסל אלגורעאן, (5.9.11), שם קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי בתי המשפט חייבים להרים את תרומתם הצנועה בשידור מסר חד משמעי וברור, כי מי שתוקף שוטרים בעת מילוי תפקידם ייענש בחומרה.        
   התובע הפנה את בית המשפט לפסק הדין שניתן במסגרת עפ"ג (מחוזי באר שבע) 20260-06-12 מדינת ישראל נ' אבו מדיעם (7.11.2012), בו נדון עונשו של נאשם שזרק אבן לעבר שוטר, ובית המשפט המחוזי החמיר בענישה.  
   המאשימה הוסיפה וציינה, כי מתסקיר שירות המבחן עולה נטייה להתנהגות אימפולסיבית של הנאשם, והעובדה כי הוא איננו מודה גם היום בעבירות בהן הורשע, מעידה על אי הפנמה של חומרת מעשיו והעדר חרטה.     
   בנסיבות אלה, עתרה המאשימה לענישה במתחם שבין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל.
4. מנגד, ב"כ הנאשם הדגיש כי התיקון בדבר הבניית שיקול הדעת בענישה, לא נועד להחמיר עם נאשמים, אלא רק להשיג אחידות בענישה.           
   בענייננו מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, ולכן גם לפי רוח התיקון, יש להקל עימו.    
   עוד יש להביא בחשבון כי הנאשם ניהל משפטו שלא לשווא, שעה שבסופו של דבר הוא זוכה מן העבירות המרכזיות, ומה שנותר זו רק עבירת הניסיון, ועבירת רכוש מינורית.        
   
   הסנגור הפנה עוד לתסקיר שירות המבחן, אשר מפרט את הרקע הסוציו אקונומי הנמוך ממנו הגיע הנאשם, ואת העובדה כי הוא מגלה מוטיבציה לקיים אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן הוא גורם מקצועי ומוסמך, ולכן יש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק בענישה של מאסר על תנאי ושל"צ.